אגודת הציירים והפסלים בישראל באר-שבע והנגב

דף הבית >> תערוכות וקטלוגים

תערוכות, טיולים וקטלוגים

אגודת הציירים והפסלים, באר-שבע והנגב
באר-שבע שלי
בגלריה של עיריית באר-שבע
אוצרת התערוכה: ד"ר רחל קרופ
 
 באר-שבע שלי
עשרים ושנים אמנים מבאר שבע והדרום חברו ליצירת  תערוכה בנושא "באר-שבע שלי". התערוכה נועדה לאפשר לאמנים להציג אירועים, מראות, מחשבות, תחושות, סמלים ורעיונות, המיצגים את בירת הנגב מזווית ראייתם האישית. כמו באמנות העכשווית המאמצת דרכי הבעה מגוּונים ופלורליסטים, כך גם התערוכה הנוכחית מבטאת תפיסה אמנותית המאפשרת דרכי ביטוי שמעידים על קיום מגוון של מגמות, מסרים, נושאים, טכניקות, חומרים ודרכי יצירה שכולם יכולים לפעול במקביל. מגוון פלורליסטי זה אינו מובן מאליו; מהתקופות העתיקות ועד המאה השמונה עשרה האמנות הפלסטית נקטה בדרכי יצירה בעלות חוקים  קבועים. אמני הפרה היסטוריה יצרו אמנות סכמאתית שבה מה שחשוב הוא הגדול והמפורט. אמני מצריים יצרו בסגנון נטורליסטי, על פי נהלים מקובעים שעברו מאמן לאמן ושוליה לשני. אמנות יוון פעלה בהתאם לעקרונות היופי הטוטלי והמדוד, אמנות ימי הביניים הדתית קתולית, הייתה בלתי מתפשרת בהוראותיה ליצירת סגנון פיגורטיבי, אבל פשטני ואפילו מעוות, ואמנות הרנסנס, עם רפאל, ליאונרדו דה וינצי ומיכאל אנג'לו יצרו יצירות ריאליסטיות העונות לחוקי פרספקטיבה וחלל מסוימים. המגמה הזאת החלה להשתנות בסוף המאה השמונה עשרה ובעיקר במאה התשעה עשרה, עם התפתחותה של האמנות המודרנית והפוסט מודרנית על שפע זרמים וסגנונות שפעלו בתרבות המערבית, לעיתים בעת ובעונה אחת. למשל האמנות  האימפרסיוניטית, האקספרסיוניסטית, הקוביסטית, הסימבולית, הראדי מייד, הקונספטואליזים, הפופ ארט וכמובן האבסטרקט שהדיר את הציור ציור הריאליסטי מתחומיו. החל משנות השבעים שמונים של המאה העשרים ועד היום, החלה תקופה חדשה באמנות שפתחה את שעריה בפני כל סגנונות הציור שפעלו בהיסטוריה של האמנות, כולל את החזרה לציור הריאליסטי. בתקופה הפלורליסטית שלנו כל הדרכים מקובלות, אין דרך מחשבה אחת, או דרך הבעה אחת. להיפך, כל הזרמים והתנועות באמנות יכולות לפעול במקביל. בתנאי כמובן שהאמנות תהיה טובה ועומדת בקריטריונים של חוקי האסתטיקה, ויש אומרים שאמנות טובה צריכה להיות גם ובעיקר מרגשת, מעוררת מחשבה ופרשנויות.
התערוכה הנוכחית מבטאת את ערכיה של האמנות העכשווית. עשרים ושניים אמנים מציגים היום כל אחד מנקודת ראייתו שלו מראות, אירועים, סמלים ורעיונות המייצגים את באר-שבע. הם יוצרים בסגנונות, בטכניקות ובחומרים שונים. ניתן לראות בתערוכה סגנון ריאליסטי, אימפרסיוניטי, אקספרסיוניטי, סימבולי, נאיבי, נטורליסטי ואפילו יצירה אחת אבסטרקטית. הטכניקות מגוונות אף הן וכוללות ציורי שמן, אקריליק, אקוורל, הדפס, קולאז', טכניקה מעורבת, צילום, פיסול מקובע לקיר ופיסול תלת-ממדי.
דרכי ההבעה ואמצעי העבודה שבהם יצרו האמנים משקפים אף הם את השוני בגישותיהם ובסגנון עבודתם: רובם נקטו בסגנון פיגורטיבי המתקשר עם נמעניו והם עשו זאת במגוון סגנונות וטכניקות. יש מביניהם שיצירותיהם משמשות כאמצעי להצגת המציאות כפי שהיא או כפי שהם חשים ורואים אותה; יש המעדיפים להעלות את רעיון היצירה בסגנון סימבולי, מעורפל או גלוי; ויש העורכים ניפוי וכאילו אורגים את המציאות מחדש.
הנרטיבים העולים ביצירות מתייחסים כולם לבאר-שבע והם מעידים על ההשפעה שיש לעיר על אמניה. אבל גם בנושא אחיד זה נצפים תיאורים, סיפורים ומסרים שונים. לכן בחרתי להציג בקטלוג וגם להציב בחלל הגלריה את היצירות על פי מספר קטגוריות מרכזיות והן: באר-שבע העכשווית, המתחדשת והמודרנית; באר-שבע בעבר ובהווה; באר-שבע בעבר; באר-שבע בראי הזיכרון האישי והקולקטיבי; והצעות לשיפור.
הציירים, אנה ווסטפריד, עליזה חיים, מיכאל ליפל, מרים שוורץ ויהודית שטרית, מציירים בצבעי שמן. תקווה וייסבלום יוצרת באקריליק  ודליה זקין - באקוורל. יצירותיהם של קבוצת אמנים זאת המתארות את המקום ואת מופעיו הצורניים והקולוריסטיים, מאופיינות בסגנון פיגורטיבי-נטורליסטי, שבא לידי ביטוי בהצגת המציאות כפי שהיא נראית לעין.
מוטי שדה (אסייג) מעלה מופע מקומי של המדרחוב הבאר-שבעי, בהנחה ישירה של צבעי שמן ואימוץ סגנון ההבעה פיגורטיבי ואקספרסיבי. ליאה לאופר יוצרת באקריליק, במשיכות מכחול כמעט אבסטרקטיות, יצירה אקספרסיבית שקוראת לצופה בה לפרש את משמעותה.
שלושה אמנים בחרו להציג ציור-קולאז'  רעיוני המשנה במעט את המציאות; הם מיקמו אתרים עתיקים בסמוך למבנים מודרניים במטרה ליצור קשר בין עבר לעתיד. אבי אסרף, המצייר בפסטל ובפחם, מתאר קשרים אלה בסגנון נטורליסטי. לורה בכר משלבת בין צילום ריאליסטי לבין עבודת הדפס ידני. בלה מרגוליס מציגה יצירה אימפרסיוניסטית בעלת מקצב אורנומנטי, המבוצעת בפסטל ושמן על נייר.
שני אמנים מציגים עבודות בטכניקה מעורבת, בסגנון אקספרסיוניסטי. עליזה בורשק מתמודדת עם רעיון המקום והמקומיות באמצעות קולאז' המורכב מציור על עץ והדפסות דיגטליות. דורה קספו, ניצולת שואה, מציגה יצירה אקספרסיבית, הבנויה מקולאז' בעל מספר מרכיבים שבנוי מצבעי אקריליק, בד, דבק ואובייקטים הטומנים בחובם זיכרונות אישיים.
אלברט גדות, המייצג את דרך ההבעה הסימבולית-אקספרסיבית בעלת העוצמה החושית, מצייר בצבעי אקריליק על בד. הוא משתמש בשלושת צבעי הייסוד המלווים בשחור ולבן, תוך הגדלה והעצמה של דימויים נבחרים, המאדירים את רעיון היצירה. מתי מן מסלק את כל המיותר ומתעד בסגנון פיגורטיבי, כמו נאיבי, ומדגיש את החשוב ואת המסמל. 
שלושת הצלמים המציגים בתערוכה בחרו לתת ייצוגי מקום ומופעיו. יש מביניהם שיצרו בדרך הצילום הישיר, ויש שהתרחקו ממנו ובראו באמצעים טכנולוגיים תופעות של מציאות חדשה. חדווה בוגר תיעדה בצילום ישיר אירוע אורבאני ואנושי המתאר הוויה מקומית. מיקי זקין, שצילם צילום רחוב, נוקט אף הוא בצילום ישיר המתעד רגע מסוים ללא התערבות מעבדת. לעומתם, יהודה זעירי בחר לארגן מחדש את התופעה הויזואלית החיצונית ועשה זאת באמצעות חשיפה כפולה על אותה מסגרת צילום.
שלושה אמנים מציגים יצירות פיסול המעידות על מגוון של דרכים ואמצעי ביטוי המקיימים בפיסול עכשווי: אינגריד נוימן בוחרת בפיסול רך, מקובע לקיר, המבוצע מרשת מגולוונת והמציג דימויים פיגורטיביים מייצגים. נח שמיר יוצר בפיסול-ציור צמוד קיר, עבודה בסגנון אקספרסיבי, עזת צבע ועמוקת חלל, המבקשת את פרשנותו של הצופה בה. אדם קספרסקי מעדיף ליצור באמצעים שונים פיסול פיגורטיבי ריאליסטי, תלת ממדי, המוצב במרחב.
מהמתואר לעיל, נראה שכל האמנים המשתתפים בתערוכה, הציירים, הצלמים והפסלים, הם אמנים היוצרים בדרכי הבעה ובטכניקות המקובלות בישראל ובעולם. אולם ביצירותיהם המוצגות בתערוכה הנוכחית, נחשפים גם מאפיינים ייחודיים הנובעים מהשפעת המקום, הזמן והאירועים הלוקאליים. הנרטיבים העולים ביצירות מבטאים חלק מפניה של באר-שבע, וניתן לאחדם תחת הנושאים הבאים: באר-שבע העכשווית, המתחדשת והמודרנית; באר-שבע בעבר ובהווה; באר-שבע והזיכרון האישי והקולקטיבי; הצעות לשיפור פני העיר.
האמנים, ברובם, הקדישו את יצירותיהם לבאר-שבע המטרופולין, העיר התוססת והמתחדשת לבקרים, כאשר כל אחד מהם  מציג את עמדותיו מנקודת מבט אישית: אנה ווסטפריד מובילה את הצופה לאחת מפינות החמדה הגנוזות באזור העתיק של באר-שבע. היא מתארת שני עצים עתיקי יומין על רקע רומנטי של הבתים בעיר העתיקה. לורה בכר פורשת בפני הצופה פנורמה ריאליסטית של באר-שבע. לדידה, העיר המתחדשת היא חלק בלתי נפרד מן המדבר שממנו ועליו היא נבנית ומתפתחת. דליה זקין מתעדת את 'שער השלום' המוצב בכניסה הראשית לאוניברסיטת בן-גוריון ומדגישה בכך את חשיבותו של רעיון השלום. מוטי שדה (אסייג) מצייר בצבעים בוהקים את המדרחוב הבאר-שבעי בימי שישי, על מגוון מבקריו הממהרים והטרודים; האור המסנוור שביצירתו מסגיר את מקום ההתרחשות התוסס והדינמי. יהודית שטרית מתעדת רגע ספציפי, המתאר את המדרחוב הבאר-שבעי על המגוון האנושי שבו. הפרספקטיבה לעומק, המרחב והגוונים הזהובים שביצירתה יוצרים אווירה של רוגע ואיזון. אינגריד נוימן מתארת בפיסול רך, ברשת מגלוונת, את באר-שבע בהווה כעיר של צעירים; היא מפסלת דימוי של מוזיקאי המסמל את חיי התרבות של העיר, אחות רחמניה המייצגת את בית החולים סורוקה, ואנשי היי-טק, כאות להתפתחותה הדינמית של העיר. אדם קספרסקי מרמז לקמפוס האוניברסיטאי ומפסל גמל, סמל המדבר, לו הוא מעניק את הכותרת "סטודנט", כדי להצביע על חשיבות פעילותה של אוניברסיטת בן-גוריון באזור מדבר הנגב. מיקי זקין מציג רגע מחיי התרבות והאמנות שבעיר. הוא מצלם תמונה עזת צבע ותנועה של רקדניות על רקע המבנים הממוקמים בעיר העתיקה של באר-שבע. חדווה בוגר מתארת את "אהבת פועלי הבניין" באמצעות צילום ישיר רב מרחב ועוצמה. היא מתעדת את בוני העיר העובדים על רקע של פיגומים ורשתות פלדה.
מספר אמנים העדיף להדגיש את הקשר שבין באר-שבע בעבר לבין באר-שבע דהיום, ובצד המציאות העכשווית הם מעלים משמעויות מתקופות עברו. אבי אסרף יצר קולאז' שבאמצעותו הוא משנה את מיקומו של בית העיריה ומציב אותו בסמוך למסגד ולמוזיאון הנגב. כך הוא מדגיש את הקשר שבין עבר להווה. עליזה בורשק מציגה בטכניקת עבודה מורכבת, את מרכז העיר  העתיקה שבו מוצב מתקן המים המסמל לדעתה את השיירות שהיו במדבר בזמן עבר, והפועל לטובת תושביו בזמן הווה. היא יוצרת תחושה של פעילות דינמית ומוסיפה שתי דמויות של נערות המשקיפות אל הצופה. בלה מרגוליס יוצרת קולאז' של אתרים עתיקים וחדשים לציון הקשר בין עבר להווה. היא משיבה  לתחייה את האמפיתיאטרון הרומי והמחצבה הטורקית ומציבה אותם על רקע המבנים של "מגדלי הנוף" העצומים והמודרניים. יהודה זעירי, מצלם בטכניקת צילום מתקדמת ומשלב בין דימוי המסגד התורכי, המהווה עבורו הד לזיכרונות ילדותו בעיר, לבין גשר מודרני המוביל מתחנת רכבת צפון אל פארק המדע, המסמל לדעתו עתיד של השכלה וקידמה.
כמה מן האמנים הדגישו את הפן האישי כשהוא מהווה חלק בלתי נפרד מהפן הקולקטיבי של העיר. הזיכרון הקולקטיבי שמעלה אלברט גתות מתייחס לזיכרון הקטר האחרון שעזב את התחנה הטורקית בבאר-שבע ומספרו 70414. הוא משלב זאת עם זיכרון אישי אותו חווה בילדותו בארץ אחרת. הקטר העוצמתי המופיע בציור מלוּוה בדמות "שקופה" המדגישה את הקשר שבין האדם לקטר. דורה קספו מציירת את דמותה ובצד זה מוסיפה אלמנטים ואובייקטים בעלי ממשות המסמלים אירועים אישיים מחייה שאירעו בעיר באר-שבע.
קבוצת אמנים נוספת מעלה במעין חיוך קל, וברצון לשפר, ביקורת על המקום ותיפקודיו. ליאה לאופר מציירת בצבעי אקריליק ומעלה ביד אמונה תיאור של שכונה קטנה מרובת פחי אשפה פעורים, המזמינים בעלי חיים לנבור בהם. היא מצביעה על התופעה ומשאירה מקום לחשיבה ביקורתית. מיכאל ליפל מרמז על המפגעים בדרך הפוכה. הוא מעלה ציור של שכונה ממנה הוא מסיר באמצעות מכחולו את הלא אסתטי, ומותיר שכונה זהובה, נקייה ומשופרת. נח שמיר מציג בפיסול-ציור המוצמד לקיר תריס ירוק, חזק ומרשים, אבל "שבור" ועתיק יומין. התריס על צורתו ומשמעותו מייצג לדעתו את הפוטנציאל הקיים בשכונה העתיקה של העיר, עליו יש לתת את הדעת. 
לסיכום, התערוכה נועדה לאפשר לאמנים לתאר את הדרך שבה הם רואים וחווים את באר-שבע. הצופה ביצירות יכול להתוודע אל ההגיגים, התחושות וההרגשות של היוצרים למקום ולמקומיות. חלק מהאמנים תיארו את באר-שבע בזמן הווה, יש שקשרו בין עבר לעכשווי, אחרים הדגישו זיכרונות אישיים לצד אלה הקולקטיביים, וחבריהם העלו מחאתם או הציגו רעיונות לשיפורה ולקידומה. נראה שהתערוכה מוכיחה את היותם של אמני באר-שבע חלק מעולם האמנות העכשווי. יחד עם זאת הנרטיבים שמופיעים ביצירותיהם מעידים על מקורות ההשראה שלהם שנובעים מחוויות ויזואליות ותרבותיות שמשרה העיר באר-שבע.
 

כתבה: ד"ר רחל קרופ

  
 

אגודת הציירים והפסלים בישראל, באר-שבע והנגב | ת.ד.15201 באר-שבע 8412101

FacebookGoogle+Twitter